החלטה בתיק מ"ת 4830-09-11

מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים זיאד לוטפי וראמי גריפאת (להלן: " המשיב 1" ו" המשיב 2" בהתאמה. יחדיו " המשיבים"), הוגש כתב אישום המייחס להם מספר עבירות כמפורט להלן: קשירת קשר לביצוע פשע, בהתאם לסעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"); התפרצות, בהתאם לסעיף 407(ב) לחוק; גניבה, בהתאם לסעיף 384 לחוק; הצתה, בהתאם לסעיף 448 לחוק, ועבירה של  ניסיון להשמדת ראיה, בהתאם לסעיף 242 לחוק.

נטען בכתב האישום כי בתאריך 12.1.11, קשר המשיב 1 קשר עם פואד זיוד (להלן: " פואד"), לפרוץ לחנות למכירת חומרי ניקוי ומוצרים חד פעמיים הממוקמת באזור התעשייה בשפרעם (להלן: " החנות"), וכן לגנוב ממנה מוצרים. בהתאם למוסכם בקשר פנה פואד למשיב 2 ולשניים אחרים (להלן: " האחרים") והציע להם להשתתף בהתפרצות והגניבה, והשלושה הסכימו לכך. לשם מימוש הקשר, ביום 13.1.11 הגיע במשיב 2, פואד ושני האחרים לאזור החנות ברכב מסחרי השייך למשיב (להלן: " הרכב"). המשיב 1 ששמר באותה עת במגרש ממול החנות, כיבה אורות המגרש והחשיך המקום. פואד, המשיב 2 ושני האחרים נגשו לחנות, המשיב 2 פרץ דלת החנות ונכנס יחד עם פואד ושני האחרים לחנות. הארבעה גנבו מהחנות מוצרים, העמיסו אותם על הרכב ופרקו הסחורה במחסן השייך לפואד, וכך חזרו על מעשיהם כמה פעמים. בהמשך נטל המשיב 2 מדליק פחמים, פיזרו בחנות ושילח במקום אש, וזאת על מנת להשמיד ראיות. כל אותה עת, שמר המשיב 1 בקרבת מקום ואבטח את שאר החבורה.

יצוין כי מבצעי אירוע עברייני זה, התגלו לרשויות לאחר שאחד השותפים, פואד, החליט להסגיר עצמו למשטרה ולהודות במעשים שביצע כמיוחס לו, וכן הפליל את מעורבותם של אחרים, כמתואר בכתב האישום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. המבקשת, במסגרת טיעוניה בכתב, פירטה הראיות הקושרות המשיבים למעשים המיוחסים להם. מהן הודעת פואד, שכאמור גולל האירוע העברייני בפני הרשויות והפלילי את שני המשיבים. בנוסף הפנתה המבקשת, להודעות המשיבים עצמם, להודעת אחי המשיב 1, להודעת אם המשיב 2, לחפץ הגנוב שנתפס בביתו של המשיב 2, וכן לעימותים שנערכו בין המשיבים לבין פואד. המבקשת ציינה, כי לגישתה חומר הראיות בתיק מקים חשש ששחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט וכן להתחמקות מהליכי שפיטה, זאת בהתחשב ביכולתם של המשיבים להיטמע במהירות בסביבה בה הם חיים וכן בהתחשב בכך שהמשיבים נעצרו אך לאחר מספר רב של חודשיים ולאחר שפואד סיפר לרשויות החוק בדבר זהותם של המבצעים. כך גם נטען כי מעשי המשיבים מלמדים על מסוכנות, לנוכח עבירת ההצתה המיוחסת להם בה נקבע הכלל כי בעבירה מעין זו יש להורות על מעצר עד תום ההליכים, וכן בהתחשב בנזק שהסבו לרכוש ולאכזריות הנלמדת ממעשיהם. בנוסף לכך, כי עברם הפלילי של המשיבים מצדד באי שחרורם, כך לחובת המשיב 1, 4 הרשעות קודמות בין היתר בעבירות של תקיפה, גניבה, שבל"ר ועבירות תעבורה אחרות; לחובת המשיב 2, 13 הרשעות קודמות, בין היתר בגין עבירות של סמים, רכוש, חבלה והפרעה לשוטרים ועבירות תעבורה.

בא כוח המשיב 1, התנגד לקיומן של ראיות לכאורה לייחוס המעשים למרשו. לגישתו בנסיבות העניין לא ניתן להתבסס על הודעתו המפלילה של פואד, המעלה תהיות רבות. בא כוח המשיב 1, אף מצא כי גם רשויות החוק אינן נותנות אמון מלא בהודעתו של פואד, כך שני האחרים שבא זכרם בכתב האישום, נעצרו על ידי המשטרה לאחר שפואד הפליל אותם במעשים, עם זאת לאחר תום הליכי החקירה הם שוחררו, דבר שיש בו ללמד כי הודעתו של פואד בלתי מהימנה. עוד נטען על ידי בא כוח המשיב, כי הודאת פואד במעשים המיוחסים לו והפללת האחרים באה לאחר שהוא חש שהחגורה מתהדקת סביבו והרגיש שהבעלים של החנות גילה כי הוא האחראי על ההתפרצות לחנות, בעוד שהמבקשת לא נתנה למניע זה משקלו הראוי. מעבר לכך נטען כי אין ראיה הקושרת המשיב 1, בקשירת הקשר או בביצוע בצוותא למעשה ההצתה, דבר שיש בו להפחית מחזקת המסוכנות הנזקפת לחובתו ובהתאם לאבחן עניינו משאר המעורבים.

בא כוח המשיב 2 ערער גם הוא על כוחן של הראיות לכאורה, כך נטען על ידו כי גם אם קיימת ראיות לכאורה במובן הטכני, הרי שבנסיבות העניין הן חלשות ומצדיקות שחרור מרשו. בא כוח המשיב מיקד עיקר טענותיו על הודעתו המפלילה של פואד זיוד, המתוארת כהודעה מלאה בסתירות ומרובת גרסאות. כך זיאד מסר במסגרת הודעתו כי זה היה רעיון שלו להיכנס למחסן, בעוד שלאחיו הוא מסר שגורמים אחרים שילמו לו סך של 20,000 ש"ח על מנת לבצע המעשה. כך גם הוא מסר בפעם אחת כי זיוד [ח'אלדי] הוא שהביא עמו הברנר וחתך באמצעותו את המנעול, אך בגרסה אחרת הוא מוסר שהמשיב 2 עשה כן. אלו וסתירות אחרות, מצדיקות אי מתן אמון בדבריו של פואד המפלילים המשיב. בא כוח המשיב 2, הוסיף וטען לגבי אישיותו של פואד המתגלה כאישיות מניפולטיבית לנוכח שריפת המקום מחד, והצעתו לעזור למתלונן מאידך, דבר השולל את אמינותו. וכן הפנה בא כוח המשיב 2, לכך שעל אף שפואד הפליל הן המשיבים והן את שני האחרים בביצוע, הרי ששני האחרים שוחררו ועניינם אובחן מעניינם של המשיבים, דבר שיש בו להצביע על הפגמים בהודעתו של פואד ולהצדיק שחרור המשיבים. ככל שהדברים מתייחסים לשאלת מסוכנות המשיב והשחרור לחלופת מעצר, נטען כי המעשים המיוחסים למשיב, בוצעו לפני כ-8 חודשים, ולא הוכח כי בתקופת ביניים זו, בוצעו על ידי המשיב מעשי עבירה אחרים הפוגעים בציבור, דבר הסותר חזקת המסוכנות המיוחסת לו. לנוכח כלל הטענות שהועלו, הן המתייחסות לטיב הראיות והן המתייחסות למסוכנות המשיב, עותר בא כוח המשיב 2 לשחרור מרשו לחלופת מעצר, במעצר בית מלא ובהוספת איזוק אלקטרוני.

דיון ומסקנות

עיינתי בראיות שבפניי, נתתי תשומת לבי לטענות הצדדים, ומהן טיב הודעתו של פואד, והגעתי לידי מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיבים.

אין חולק כי ביום 13.1.11, נפרצה חנותו של מר סובחי, הממוקמת באזור התעשייה בשפרעם. כך גם אין כל חולק לפיה הייתה שריפה מכוונת במקום.

כאמור ביום 21.8.11, הגיע פואד, מי שהיה מעורב באירוע העברייני, ומסר למשטרה כי הוא ואחרים, היו האחראים על ההתפרצות לחנותו של סובחי, ושריפתה. על שאירע באותו יום פואד, מסר בהודעתו מיום 24.8.11 כדלקמן: "... הגענו לשם זיאד חיכה לנו והוא כבר כיבה את כל האורות בעסק של אחיו והיה חושך חבל על הזמן...[בהמשך הדברים]... אחרי שרמי חתך את המנעול אנחנו ירדנו מהאוטו אני עיז ועלאא לבשנו כפפות של ניילון... והאוטו שלי מאחורה כבר היה מלא ויצאתי אני ורמי למחסן שלי ועיז נשאר ועלא נשאר איתו גם...חזרנו למחסן זיאד עדיין על הכביש בחוץ ועמדנו ליד הדלת עם האוטו... עיז פתח את הדלת ושוב העמסנו ואני ועז נשארנו במחסן ורמי ועלאא יצאו...[בהמשך הדברים]... וראמי אמר לנו שהט.א. שלו בכל מקום פהכי לא תמיד היינו עם כפפות... לקח קופסא של מדליק פחם יבש והתחיל להדליק ולזרוק במחסן בכל מקום אחרי זה רמי עלה עם הסחורה מאחורה..." [שם, ע' 3- 4].

כאמור, הצדדים העלו טענותיהם בנוגע לטיב הודעתו של פואד, הפנו לסתירות בה וכן הצביעו על אופיו הבעייתי של פואד כבעל אישיות מניפולטיבית שלא ניתן לתת בה כל אימון. עיינתי היטב בהודעותיו של פואד כך גם בהודעות שאר המעורבים, ולא מצאתי כי ניתן לראות בסתירות הדקיקות שהפנו אליהן באי כוח הצדדים כבעלות פוטנציאל לשלול גרסתו של פואד, ובהתאם לכרסם בכלל הראיות לכאורה. ההודעות מתארות את עיקרי הסיטואציה העובדתית כמתואר בכתב האישום וכל שנשאר הוא שוני דקיק, שאין לו מקום בבחינה הלכאורית של הראיות אף ספק אם תהיה לו השפעה כלשהיא, לגבי המשיבים דנן בתיק העיקרי. יש להדגיש כי בבחינה הלכאורית, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד. ראו לעניין זה:

"על מנת לכרסם כרסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראו: בש"פ 385/11 ציון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.1.11) (להלן: עניין ציון); בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.12.09))." [בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.11). פסקה 9 להחלטה].

בעניין זה יש להדגיש כי אין חולק כי אכן היה אירוע התפרצות ושריפה בחנות באותו יום, ודבריו של פואד, בהם הוא מסבך עצמו באירוע עברייני יחד עם אחרים, מקימים חזקה כי המדובר בגרסה מהימנה, למצער לא כזו שניתנה לשלולה לנוכח הימצאותם של סתירות דקיקות מעין אלו, שהוזכרו על ידי באי כוח הצדדים.

מעבר לכך, יש להוסיף כי בחומר הראיות נמצאו חיזוקים, שיש בהם להצביע על מעורבותם של המשיבים באירוע. כך המשיב 1, שמר על זכות השתיקה בחלק מגביית הודעתו ונמנע מלתת תשובה לתהיות שהעלה בפניו החוקר. כך משנשאל המשיב 1, כיצד הוא לא הבחין במתרחש סביבו עת ששמר במגרש של אחיו הממוקם קרוב לחנות שנגנבה, וזאת חרף הפריצה שמן הסתם לוותה ברעשים וחרף ההצתה שגרמה להיתמרות העשן. בעניין זה המשיב הדגיש בפני השוטר שעבודתו הינה שמירה על מקום אחיו, ולא על מקומותיהם של אחרים, כך גם מסר כי יכול להיות שהגנבים הינם חמושים [הודעה מיום 27.8.11 ע' 3]. משחוקר המשטרה עמד על תשובתו המתחמקת של המשיב ושאל אותו, כיצד הוא מסביר זאת אל מול טענתו מקודם, לפיה אילו הוא שמע דבר חשוד הוא היה יוצא לבדוק מה קורה?, המשיב, העדיף לשתוק. כך גם אופיינה שאר חקירתו של המשיב, במהלכה הוא העדיף לשתוק בשאלות המעמתות אותו עם הסברו הבעייתי לפיו הוא ישן בזמן השוד וזאת חרף הקולות והעשן שיצאו כתוצאה מאירוע הפריצה והשריפה [ראו הודעה מיום 27.8.11]. בעניין זה, להגיד השפעת התנהגות הנאשם בזמן חקירתו על מערך הראיות הכללי, כבר נאמר: "השתיקה מצטרפת להחשדה, ואחזור על שנאמר בע"פ 1707/08 אריש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) כי "אין צורך להכביר מלים על כך שככלל, והחריגים יהיו נדירים, יסבור בית משפט כי השותק - יש לו מה להסתיר". אכן, שתיקתם של המשיבים עשויה לחזק את הראיות נגדם, כאמור בנוסח האזהרה בסעיף 28(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. בפרשת קורמן הנזכרת ציין השופט זמיר (עמ' 260), כי נאשם שיש נגדו ראיות לכאורה בדבר ביצוע עבירה חמורה "אינו יכול ליהנות משני העולמות בעת ובעונה אחת; גם לשתוק, על אף הנטל הרובץ עליו להפריך את חזקת המסוכנות, וגם להשתחרר מן המעצר על אף שהוא נותר בחזקת מסוכן". ואולם, באותו מקרה היה המדובר בהריגה; למרבה המזל, המשיבים דנן נעצרו טרם הספיקו לבצע את הפשע לו קשרו לכאורה. החשדנות הסטטוטורית והשיפוטית הטבועה, ואודה ולא אבוש כי חש אני חשדנות כלפי השותקים, היא רק אחד המרכיבים. בא כוח המשיב 1 הפנה גם לבש"פ 8794/07 מדינת ישראל נ' ישעיה (לא פורסם) (השופטת חיות) בו שוחרר המשיב חרף שתיקה, וכן בש"פ 11083/08 נחשונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ובש"פ 11129/08 אנקווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בהם הוזמן תסקיר מעצר חרף שתיקה; ראו גם בש"פ 9944/08 חביב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט לוי). אכן, השתיקה מוסיפה היבט של חומרה לראיות שישנן, אך היא חלק ממכלול ואינה כמובן "שורה תחתונה" כשלעצמה." [ ראו בבש"פ 1947/09 מדינת ישראל נ' איל לוי ואח' ( טרם פורסם, 9.3.09)].

המשיב 1, ומשהחליט בחלקים מהחקירה כן לשתף פעולה, הוא מסר נתונים מסבכים שיש בהם להצביע על ידיעתו של המשיב על שאירע, על מעורבותו של פואד באירוע הפריצה וכן על מעורבותם של שניים אחרים. כך במהלך חקירתו הוא מסר "... אני וסובחי ידענו מי הגנבים ...זה שלושה גנבים... שזה פואד זיוד ויש שתיים [שניים] מהמשפחה שלו... הם שני אחים שגרים בשפרעם" [הודעת המשיב מיום 24.8.11 ע' 2]. כאן יש לציין כשנשאל המתלונן (סובחי), האם הוא מסר לו במי הוא חושד, המתלונן אישר כי מסר לו שמו של אחד, שהינו פואד, ולא הזכיר כלל את שמם של שני האחרים [ראו הודעת סובחי מיום 27.8.11], לאמתו של דבר סובחי לא ידע כלל על מעורבותם של שניים אחרים מלבד חשדו בפואד. מכאן ניתן ללמוד שלמשיב 1, היה ידע כזה או אחר על האירוע העברייני, דבר המחזק את מערך הראיות נגדו.

חיזוק בחומר הראיות נמצא גם כנגד המשיב 2, כך במהלך חיפוש בביתו של המשיב 2, נמצא כלי קישוט לשידה בצורת "גלובוס" עם עמודים מוזהבים. כלי קישוט זה, התגלה כשייך למתלונן סובחי, וכי הוא נגנב מהחנות עם שאר הדברים [ראו הודעת סובחי מיום 24.8.11 בה הוא מזהה כלי הקישוט כשלו]. בעניין זה יצוין, כי אמו של המשיב 2, טענה כי קיבלה הכלי מאישה שעבדה אצלה לפני כתשע שנים, אם כי לא הצליחה לאמת טענה זו, ולא הצליחה למסור שמה של האישה שנתנה לה כלי הקישוט [ראו הודעתה מיום 24.8.11]. מאידך טען המשיב כי אמו הביאה הכלי לפני כשנתיים [ראו הודעתו מיום 24.8.11].

באי כוח המשיבים, הפנו לכך שפואד מסר שמותיהם של שני האחרים המעורבים באירוע העברייני, הם אף נעצרו על ידי המשטרה ותוחקרו, אם כי לא הוגש נגדם כתב אישום. דבר שיש בו להצביע על חולשת גרסתו של פואד אף לגישת המבקשת עצמה. תחילה יצוין כי המבקשת מסרה בפני, כי עד כה לא ניתנה החלטה סופית בעניינם של אחרים, וכי חקירה משטרתית עדיין מתנהלת בעניינם. מעבר לכך אומר, כי יש לעשות הבחנה בין עניינם של המשיבים לבין עניינם של האחרים. כנגד המשיבים דנן, קיימת הודעת שותף לביצוע הנתמכת בחיזוק שיש בו להצביע על מעורבותם הפלילית של המשיבים דנן, להבדיל מכך חומר הראיות כנגד שני המעורבים האחרים, אינו מגובש ברמה הזהה לזו של המשיבים. משכך אין להסיק משחרור האחרים בשלב זה, כמלמד על מהימנותו או היעדר מהימנותו של פואד עצמו, ויש לעשות ההבחנות המתבקשות לצורך זה.

סיכומו של עניין זה, כי כנגד המשיבים קיימת גרסתו של שותף העבירה וכן חיזוקים נוספים המסבכים את המשיבים, באירוע העברייני ויש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה נגדם.